רש"י על שבת י״ט א

1 כותח הבבלי - נותנין בו חמץ כדאמרי' באלו עוברין ואינו עשוי לאכול יחד אלא לטבול בו ואינו כלה עד זמן מרובה:

2 שלשים יום - משמתחילין לדרוש בהלכות הפסח חלה אזהרת פסח עליו:

3 כלב - רמי עליה לזונו:

4 לא ישכיר אדם כליו - לעשות בהן מלאכה בע"ש דנראה שמשכירו לו לצורך השבת:

5 שלא נמצא כתב ידו - שלא יוליכנו בשבת:

6 אלא אם כן קצץ לו דמים - דכיון דקוצץ לו דמים בדידיה טרח וב"ש לא מודו בקצץ דאפילו בקצץ פליגי דהא לא עדיף ממוכר ומשאיל ונותן מתנה אלא מילתא דב"ה אשמעינן דבדלא קוצץ לא פליגי דאסור:

7 לביתו - של מי שנשתלח לו:

8 לבית הסמוך - לחומת העיר שנשתלח שם:

9 והלא קצץ - ואמאי אסרי ב"ה הא אינהו שרו לעיל:

10 והא אמרת רישא אין משלחין - אא"כ. קצץ:

11 דואר - שלטון העיר ולו רגילין לשלוח איגרות:

12 שכיחא במתא - משלחין בלא קוצץ בכדי שיגיע השליח למר לבית הדואר ולמר לבית הסמוך לחומה ורישא דאין משלחין בלא קוצץ כלל דלא קביע במתא ואם לא ימצאנו יהא צריך לילך אחריו בשבת:

13 מפליגין - מפרישין מן היבשה לים וזהו לשון הפלגת ספינה על שם שמפליג עצמו מן היישוב ומרבינו יעקב שמעתי בעירובין שאמצעיתו של ים נקרא פילגוס ואף בלשון לעז פילגס:

14 ופוסק - עם הנכרי ע"מ לשבות ואין צריך לשבות:

15 ומצור לצידן - אין אלא מהלך יום ובע"ש היה שם יום השוק כדאמרינן בפסחים במקום שנהגו פסחים דף נ::

16 ומדבריהם למדנו כו' - ונפקא מינה לשכר הכובס:

17 לקצרא - כובס:

18 כמה בעית עלויה - בשכר כיבוס:

19 כבר קדמוך רבנן - שלמדונו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים:

20 לימשחיה - ימדדנו בנתינתו ובחזירתו:

21 דכווצי - ברותחין:

22 דאתי ממילא - כגון משקין הללו שנסחטים מאליהם ובלבד שיתחיל מבעוד יום:

23 בוסר - ענבים בתחילתן כשהן דקים מוציא מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ:

24 מלילות - שבולין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן ומטבל בו:

25 יגמור - מאחר שרסקן וצברם בכובד יניחם בכלים ויצאו מעצמן ומותר לכתחילה: